החלטה בתיק ת"א 45336/07

בפני בקשה לתיקון השמטה מקרית בפסק דין שיצא תחת ידי ביום 22.12.11.

התובעים עותרים לתיקון פסק הדין באופן בו תהא התייחסות לסוגיית הוצאות המשפט להן הם זכאים, לשיטתם.

התובעים מצביעים על כך כי בפסק הדין התקבלה התביעה במלואה כנגד הנתבעים 1, 2, 3 ו-5 וכל אחד מהם חויב בחלק יחסי של תשלום סכום התביעה. ברם, לא היתה התייחסות לסוגיית הוצאות המשפט חרף האנרגיה המשפטית הרבה שהושקעה בניהול ההליך, ומכאן הבקשה.

נדרשה עמדת הנתבעים.

הנתבע 1 קיבל לידיו את ההחלטה מיום 18.1.12, על פי רישומי המחשב, אך לא הגיש תגובה.

הנתבעים 2 ו-3 טענו כי אין המדובר בהשמטה מקרית אלא בכוונת מכוון שלא להיעתר לפסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד כלפי התובעים. עוד טענו לחילופין, כי מן הראוי לפסוק לזכות הנתבע עמוס סולמי הוצאות ושכ"ט בגין תביעת הנתבע 4 שנדחתה.

הנתבע 5 אימץ את הנטען בתגובותיהם של הנתבעים 2 ו-3 במישור המשפטי בעניין זה. מתוך זהירות ולחילופין טען, כי ראוי שייפסקו שכר טרחה והוצאות בהודעה לצד ג' שהוגשה נגדו ע"י הנתבע 2, מר עמוס סולמי.

לאחר שעיינתי בכל הנחוץ, אומר כי אכן, כפי שציינתי עוד בהחלטתי מיום 18.1.12, בהשמטה מקרית עסקינן.

מדובר בתיק הוכחות סבוך שהיו מעורבות בו גם תביעות שכנגד, הודעות לצדדי ג' ותביעה קשורה שאוחדה. הדיון התנהל במשך תשע ישיבות והוא מחזיק 388 עמודי פרוטוקול. אנרגיה משפטית רבה הושקעה מצד כל הנוגעים בדבר על מנת שהנושא יידון ויוכרע עד תום. הצורך להכריע בסוגיות הרבות שהניחו הצדדים על המדוכה, הוא שגרם לכך שדווקא הנושא החשוב של שכר הטרחה נשמט מן ההכרעה השיפוטית.

בפסק הדין התייחסתי אך ורק לסוגיית שכר הטרחה בתביעה מול הנתבע 4, הלוא הוא התובע בת"א 150499/09 (ראו סעיפים 20-21, עמ' 52 לפסק הדין).

אשר לתביעה שכנגד,  אשר הוגשה על ידי הנתבע 2, עמוס סולמי, כנגד הנתבע 1, גבריאל הרצל, תביעה זו נדחתה על ידי. בסוגיית ההוצאות פסקתי כי אין לחייב בהוצאות בגין תביעה זו. הוא הדין באשר להודעה לצד שלישי אשר נשלחה במסגרת זו ע"י הנתבע 2, עמוס סולמי, כנגד צדדי ג', חיים בן משה, הנתבע 4, ומרק צל, הנתבע 5 (ראו סעיף 20 לפסק הדין, עמ' 47 שם). על כן, אין מקום לבקשות שהועלו מפי ב"כ הנתבעים 2 ו-3 ומפי הנתבע 5, לכך שבמסגרת תיקון ההשמטה המקרית בהחלטה הנוכחית, ייפסקו הוצאותיהם בגין הנ"ל. הוצאותיהם נדונו ונדחו כמפורט לעיל. אין מקום לשנות פסק דין מפורש שניתן. סעיף 81 לחוק בתי המשפט, תשמ"ד - 1984, מאפשר תיקון טעות, פליטת קולמוס או השמטה מקרית, אך אינו מאפשר לבית המשפט לשוב ולפתוח נושא שהוכרע במפורש.

מכאן אעבור לדון בסוגיית ההוצאות להן זכאים התובעים.

התובעים זכאים להוצאותיהם, שכן התביעה העיקרית הוכרעה לטובתם (ראו האמור בסעיף 83 לפסק הדין, עמ' 39 שם). כל אחד מן הנתבעים 1, 2, 3 ו-5 חויב כלפי התובעים. היה מקום להוסיף באותו סעיף גם חיוב בשכ"ט עורכי הדין של התובעים ובהוצאותיהם בהליך. הדבר נשמט ממני ומעוות זה הנני לתקן עתה.

אני מחייבת כל אחד מן הנתבעים דנן כדלקמן:

הנתבע 1 ישלם לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ש"ח.

הנתבעים 2 ו-3 ישלמו, יחד ולחוד, לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ש"ח.

הנתבע 5 ישלם לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ש"ח.

החיובים נפרדים ואינם חופפים.

בקביעת סכום שכר הטרחה התחשבתי בהיקף ניהול התיק ובאנרגיה המשפטית הרבה שהושקעה בו.